גשם וחלומות

בימים האחרונים יורד גשם. אני אוהבת את הגשם ואת החורף, הגשם מנקה הכל, את כל הסחי והלכלוך של העיר, של החיים המודרניים, מקרב אותנו אל הטבע. הגשם גורם לשכנים לסגור חלונות ולהישאר בבתים והשקט שורר בשכונה, כך שאפשר לדמות שאין אף אחד סביב, רק אני והטבע. גדלתי במושב, בחיק הטבע ואני מתגעגעת לחיים האלה. אני אוהבת שמסביבי צמחים ובעלי חיים, ואת השקט ששורר במקומות כאלה.
יש לי פנטזיה בה אני גרה לבד על הר בגליל, מוקפת באוויר צלול, שקט וירק, מגדלת בעצמי בחצר את המזון שאני צריכה. לפרנסתי אני עוסקת בתרגום ובסריגה, ואולי גם מכינה ומוכרת מאכלים כגון גבינות, לחם ופשטידות מאפה בית. כשאני חושבת על זה, אני רואה שבעצם התחביבים (סריגה ומלאכת יד, בישול) שלי והדברים שאני אוהבת (תרגום) מתאימים מאוד לחיים כאלה. אולי באחד הימים יהיה לי אומץ לממש את הפנטזיה הזו? החסרון היחיד שאני רואה כרגע הוא שאני אוהבת חברה לפעמים, אז צריך למצוא מישהו שירצה להיות איתי שם. יש בגליל כמה נקודות יישוב של אנשים שחייים בטבע, ומהטבע. כל אלה שאני פגשתי הם פריקים מוזרים שלבושים בבגדים בסגנון ימי התנ"ך. אני לא רואה עצמי אחת מהם. יש גם אחרים שגרים ביישובים מסודרים, אבל לשם לא יקבלו אותי. אני לא נשואה, ואישה בודדה זה דבר שמאיים על הסובבים ואין לי סיכוי להגיע לשם (וגם אין לי מושג לגבי העלות של רכישת בית ביישוב כזה).
כבר הבנתם, הגשם מעורר בי נוסטלגיה וגעגועים. איזה כיף שאנחנו בהתחלת החורף.